כמה שאני זקוק/ה לחופש!

כולנו מייחלים לחופש, או לחירות, לתחושה עמוקה של יכולת לבחור ולעצב את חיינו באופן חופשי, וללא הגבלות ותנאים. לכאורה, רוב אזרחי העולם המערבי, נמצאים במצב כזה (פרט לחטופים שלנו להם אנו דואגים יום יום ושעה שעה!!). אנו יכולים לבחור מקום מגורים, תחום עיסוק ועבודה, השתייכות לקבוצה כזו או אחרת ואפילו מעמד כלכלי. אולם, אם נבחן את מציאות חיינו היטב, נגלה כי החירות בה אנו מדמים להחזיק, אינה שלמה ולמעשה גורמים רבים "מכתיבים" לנו את מהלך חיינו: הגנים שלנו, סביבת הגידול בה נולדנו, מעמדה הסוציואקונומי של משפחת המוצא שלנו (לפחות כנקודת התחלה), תפישות העולם בהם מחזיקים הקרובים לנו ועוד. גורמים אלה ישפיעו במידה רבה על הדימוי העצמי שלנו, על בן הזוג בו נבחר, על המקצוע בו נעסוק, על תחביבים והרגלים אותם נפתח, על דעותינו הפוליטיות ואף על תוחלת החיים.

האם חיינו נקבעו בעצם, מראש?

על פי גישת הלוגותרפיה (טיפול באמצעות מציאת משמעות) אותה פיתח ויקטור פראנקל, נוירולוג ופסיכיאטר שורד השואה, יש לעשות הבחנה בין שני סוגים של חירות: חירות מ… וחירות ל…. איננו משוחררים מתכתיבי הטבע השונים ואולם כבני אדם בידנו נתונה תמיד, יכולת הבחירה לממש ערכים שחשובים לנו!  חירות אמיתית אינה חירות מ.. אלא חירות ל…!  ובלשונו של פראנקל: "ודאי, האדם הוא יצור שיש לו סוף וחירותו מוגבלת. אין זו חירות מתנאים, אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים." (האדם מחפש משמעות, עמ' 206).

אז איך נראה בפועל חופש אמיתי? חופש במובנו העמוק, כרוך בבחירה להקשיב לקריאת המצפון ולפעול על פיו – להיות האדם הנכון בזמן ובמקום הנכון ולעשות את המעשה הנכון לדעתנו באותה שעה. חופש זה אולי לא יתאים לציפיות הסביבה שלנו או ללוח הזמנים של אדם זה או אחר בסביבה. עם זאת, מי שפועל בהקשבה לקריאת החיים מוכן לשלם על בחירותיו מחיר של זמן, כסף ואף לאתגר את סביבתו ואת מערכות היחסים שלו.  במובנים רבים ועד כמה שזה נשמע אבסורדי, אדם שהתגייס ללחימה מרצונו – הוא אדם חופשי! הוא/היא הקשיב/ה לקריאת החיים והשאיר/ה הכל מאחוריו/ה בבואו/ה להגשים את ערך האחווה, החירות, הציונות אפילו במחיר חייו.

עם חירות באה אחריות

על פי הלוגותרפיה, אדם חופשי הוא זה שלוקח אחריות על האופן בו הוא מתייחס למציאות, אם על ידי מימוש יכולותיו וכישוריו ליצירה של השפעה אקטיבית על מצבו האישי ועל מצבם של אחרים ואם על ידי התגובה שלו – שינוי עמדתו כלפי מצב קשה שלא ניתן לשינוי  (הפסקה של התנהגות של הכחשה, מלחמה וכד') והתמודדות אמיצה וערכית עם סבלו.

ומה הקשר לארצות הברית?

אמרה מפורסמת של פראנקל נוגעת לפסל החירות: "כך או כך, חירות אינה המילה האחרונה. חירות היא רק חלק מהסיפור ומחצית האמת. חירות היא רק היבט אחד… שהיבטו הנגדי הוא אחריות… מכאן ההמלצה שלי שמן הראוי להוסיף לפסל החירות של החוף המזרחי את פסל האחרות בחוף המערבי." (האדם מחפש משמעות, עמ' 210)

בכניסתנו לחג החירות, נאחל לכולנו לקחת אחריות על מציאות חיינו ולפעול להטעין אותה במשמעות, כלומר בעשייה למען אדם אחר ובקידום ממשי של בשורות טובות.