יסודות הלוגותרפיה
בתחילת המאה, הגיחה לעולם גישה פסיכולוגית חדשה: ה"לוגותרפיה" (טיפול באמצעות מציאת משמעות), גישה שפיתח הנוירולוג והפסיכיאטר היהודי, ויקטור אמיל פראנקל. צמיחת הלוגותרפיה מיוחסת לתקופה שלאחר השואה, אך מדובר בטעות. השואה היתה זירה היסטורית קיצונית, בה הוכח עד כמה יסודותיה של הגישה הצעירה יחסית, מוצקים ונכונים..
חיפוש משמעות
טענת הלוגותרפיה היא שהאדם הוא יצור מחפש משמעות – סיבה וטעם לקיומו. לא כסף, לא כבוד, לא חברים. כל הנ"ל הם אמצעים או תוצאות או הזדמנויות לביטוי של מהותנו הפנימית. ומהי מהותנו הפנימית? הרוח המפעמת בנו, הערכים המנחים אותנו בחיינו ואשר עבור מימושם אנו מוכנים אף למעשי הקרבה.
גילוי ערכי היסוד
לו הייתם מתבקשים לרשום לפניכם מה הכי חשוב לכם בחיים, עבור מה אתם מוכנים להשקיע זמן וכסף, לוותר על שעות שינה, על נוחות פיסית ובטחון, לשנות תוכניות, לתרום דם או כליה, להגן בחירוף נפש, מה הייתם משיבים?
התשובה לשאלות מעין אלה מבהירה לנו את ערכי היסוד שלנו ונוגעת במשמעות האישית שאנו מעניקים לחיים שלנו – הסיבות בשבילן אנו חיים.
כוח הבחירה והאחריות
על פי הלוגותרפיה, בידינו בחירה תמידית כיצד לחיות. בידינו להתבונן בחיים, על שלל אתגריהם, כמסע שיש לשרוד אותו (מה שאינו אפשרי – שהרי איננו יוצאים מן החיים בחיים) ובמידת האפשר ליהנות מן הדרך או כמסע אישי החותר למימוש גופני, נפשי ורוחני של הערכים בהם אנו מאמינים. "החיים עצמם אינם משהו, הם רק הזדמנטות למשהו." (הרופא והנפש, עמ' 137)
המתח היצירתי
פראנקל טען כי החיים מציעים לנו הגשמה של ערכים (מימוש רוחני) בכל רגע וכי בריאות הנפש שלנו מבוססת על מתח קבוע בין מה שהשגנו עד עכשיו בחיים, לבין מה שעלינו עוד להשיג. בהקשר זה, החיים מהווים עבורנו, בכל רגע, "קריאה" והזדמנות לפעול, אשר פעמים רבות איננו מודעים לה.
התעוררות בימי מלחמה
נחשול ההתנדבות, החסד, הציונות, הרֵעות שהתעוררו, בימי המלחמה, מעיד כי הזוועה נתפשה על רבים מאיתנו, כפעמון כריזה והשכמה שקרא לנו להסיר את האבק שהצטבר על עולם הערכים שלנו (משיקולי נוחות ומכוח האינרציה) ולהתגבר על פחדים ומחסומי חשיבה שאימצנו לגבי זמן, כסף ומערכות יחסים.
סיכום
גודל הרגע הוא שעתה של הרוח, שעת מימוש הערכים המעניקים משמעות וסיבה לחיים. לפנינו הזדמנות לקחת אחריות ותפקיד בקידום העולם אל תיקונו ובלשונו המרגשת של פראנקל: להפוך טרגדיה לניצחון אנושי.
